Baba Batra
Daf 22b
משנה: 22b בְּנוֹת צְלָפְחָד נָֽטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים.
Traduction
Les filles de Tsolfhad (Nb 27) lors de la distribution des terres du temps de Josué ont pris trois parts (134)Voir Midrash Rabba sur (Nb 21.: 1° celle de leur père qui fut de ceux qui sont sortis de l’Egypte et reçurent tous une part en Palestine; 2° la part de leur père sur les biens de Héfer (135)Héfer eut plusieurs fils, dont Tslofhad dut l'aîné.; 3° une part en plus à titre d’aîné.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה. בנחלת ארץ ישראל:
חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים. קסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו וכלומר כפי חשבון יוצאי מצרים נתחלקה הארץ לבאי הארץ וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו ונטלו בנות צלפחד חלק אביהן שהיה מגיעו לו בארץ וחלקו עם אחיו המגיע לו בירושת חפר אביו וחלק בכורתו שהי' בכור ונוטל פי שנים ואע''פ שעדיין לא ירשו את הארץ ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבא לאחר מיתה ארץ ישראל מוחזקת היא:
הלכה: בְּנוֹת צְלָפְחָד כול'. בְּנוֹת צְלָפְחָד אָֽמְרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. אִם אָנוּ בְנוֹת צְלָפְחָד נִירַשׁ אֶת אָבִינוּ. אִם אֵין בְּנוֹת צְלָפְחָד תִּתְיַבֵּם אִמֵּינוּ. מִיַּד וַיִּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי י֨י. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דּוֹבְרוֹת. תֵּן לָהֶן אֲחוּזַּת נַחֲלָה. תֵּן לָהֶן בַּקַּרְקָעוֹת. תֵּן לָהֶן בְּמִטַּלְטֲלִין. תֵּן לָהֶן חֶלֶק אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן.
Traduction
Les filles de Tslofhad dirent devant notre Maître Moïse: si nous sommes considérées comme les filles de notre père (sa descendance), nous devons hériter de lui; si nous ne sommes pas considérées comme telles, il convient d’appliquer le lévirat à notre mère. Aussitôt, Moïse déféra leur cause à l’Eternel (ibid. 5). Le Très-Saint lui répondit (ib. 7): Les filles de Tslofhad ont raison; tu dois leur accorder un droit d’hérédité parmi les frères de leur père et leur transmettre l’héritage paternel, c.-à-d. donne leur part tant sur les immeubles de la Palestine que sur les biens mobiliers qui leur reviennent de leur père.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אם אנו בנות צלפחד. שאנו נחשבין כזרעו לענין ירושה כמו אם היה לו בן:
אם אין בנות צלפחד. כלומר שאין הבנות נחשבות כזרעו במקום שאין בן א''כ תתייבם אמנו:
תן להן בקרקעות תן להן במטלטלין. כלומר תן להם החלק בכורה בקרקעות ארץ ישראל כמו שמגיע להן חלק בכורה במטלטלין המוחזקין לפי שגם ארץ ישראל מוחזקת היא ואחזת נחלה קדריש ונתון תתן לרבות חלק בכורה:
תן להם חלק אביהן. נתן תתן להם בתוך אחי אביהן כתיב אחד על חלק אביהן וא' לחלק בתוך אחי אביהן בנחלת אבי אביהן:
רִבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר. לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. דִּכְתִיב לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָיו. וְאִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר לָאֵלֶּה. אֶלָּא מִפְּנֵי הַנָּשִׁים וּמִפְּנֵי הַקְּטַנִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לְבָאֵי הָאָרֶץ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵחָלֵק. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָיו. מְשׁוּנָּה נַחֲלָה זוֹ מִכָּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. שֶׁכָּל נְחָלוֹת חַיִּים יוֹרְשִׁין מֵתִים וָכָא מֵתִים יוֹרְשִׁין חַיִּים. תַּנֵּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּלְעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּמֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב נָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים. מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְלֹא מֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב וְלֹא מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם נָטַל חֶלֶק אֶחָד. בְּנוֹת צְלָפְחָד נָֽטְלוּ חֲמִשָּׁה חֲלָקִים. חֶלְקָן עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְחֶלְקָן עִם הָעוֹמְדִים בָּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נָֽטְלוּ שְׁנֵי חֲלָקִים. וְחֶלֶק אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא נָתוֹן תִּתֵּן לָהֶן אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֵן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה.
Traduction
R. Oshia dit: la Palestine a été divisée selon le nombre des émigrants de l’Egypte, comme il est écrit (ibid. 26, 55): Chacun aura son lot selon sa tribu paternelle. Pourquoi alors est-il dit auparavant (ib. 53): Entre ceux-là (les présents) le pays sera partagé? Ce déterminatif a seulement pour but d’exclure les femmes et les enfants (les majeurs seuls ont droit à une part). Selon R. Yohanan, la répartition a été faite entre tous les présents, selon les mots: ''Entre ceux-là le pays sera partagé''. Mais alors pourquoi est-il dit ''selon les noms de la tribu paternelle''? C’est qu’un tel héritage est distinct de tous les autres en ce monde; pour tous les autres, les survivants héritent des morts; tandis que pour le partage de la Palestine, les morts ont d’avance hérité des vivants (136)''Voici l'explication: De deux frères, émigrants d'Egypte, le 1er a eu dix fils au désert, le 2e a eu un seul fils; si donc le partage se faisait entre les présents, il y aurait pour les uns 10 parts, et à l'autre 1 part (= 11), dont le total reviendrait aux 2 pères, s'ils étaient encore là, comme si les morts héritaient des vivants. De la sorte, il y aura partage égal.''. On a enseigné que R. Josué b. Qorha dit (137)Tossefta, ch. 7.: la Palestine a été partagée entre les émigrants d’Egypte d’une part, et ceux qui se tenaient dans les plaines de Moab (les présents) d’autre part, voici comment: celui qui faisait partie à la fois des émigrants d’Egypte et des assistants dans la plaine de Moab (très âgé) avait droit à double part (138)Par application des deux versets précités.; celui qui faisait partie de la 1ère catégorie, non de la seconde, ou de la 2eme et non de la 1ère, n’avait droit qu’à une simple part. Les filles de Tslofhad ont reçu 5 parts, 1° comme héritant d’un émigrant d’Egypte, 2° comme présentes dans la plaine de Moab, 3° et 4° une double part pour leur père qui était un aîné, enfin 5° la part de leur père ''parmi les frères de leur père''. R. Yossé dit: selon les termes de notre Mishna, il n’en est pas ainsi (qu’elles aient eu 5 parts, mais seulement 3 parts), car ''tu dois leur accorder un droit d’hérédité parmi les frères de leur père''. Ainsi, il est écrit (Jos 17, 5): Il échut à Manassé dix portions (savoir 6 parts à 6 familles de cette tribu, 3 aux filles de Tslofhad, et une leur revenant de leur oncle).
Pnei Moshe non traduit
ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. לפי חשבון היוצאין נתחלקה כאלו ירשוה הם עצמן מי שהיה לו בן אחד בבאי הארץ נטל כל חלקו ומי שהיו לו עשרה בנים ג''כ לא נטלו בין כולם אלא חלק אחד:
אם כן מה תלמוד לומר לאלה. תחלק הארץ וכתיב לעיל אלה פקודי בני ישראל וגו' דמשמע לבאי הארץ קאמר:
אלא מפני הנשים ומפני הקטנים. כלומר כאלה דוקא שהן בני עשרים אף יוצאי מצרים שהיו בני עשרים זכו בארץ ולהוציא הקטנים שלא היו בני עשרים ביציאתן ממצרים אותן לא זכו בחלק הארץ ולהוציא את הנשים שאין להן חלק בארץ מחמת עצמן אלא א''כ זכו מחמת מורישן שהיה מיוצאי מצרים כמו בנות צלפחד:
וכא מתים יורשים את החיים. שאם היו שני אחין מיוצאי מצרים והולידו במדבר לזה עשרה בנים ולזה אין לו אלא בן אחד וא''כ כשנחלקה לבאי הארץ היה בדין שיטלו אלו עשרה חלקים וזה לא יהיה לו אלא חלק אחד להכי אהני קרא דלשמות מטות אבותם ינחלו דאאחין קאי וללמדך שאם אביהן של אלו אחין היו לא יחלקו כן אלא חזרה הנחלה לאביהן כאלו מתים ירשו את החיים והי''א חלקים אלו חוזרין לאביהן לחלוק בשוה ועכשיו כשהן יורשין את אביהן חולקין גם הם בשוה והשתא אהנו הני תרי קראי לאלה תחלק הארץ אם לא היו אחין אין הולכין אחר יוצאי מצרים אלא שנים שיצאו ממצרים ולזה עשרה בנים מבאי הארץ ולזה אחד אלו נוטלין עשרה חלקים וזה אינו נוטל אלא חלק אחד ולשמות מטות אבותם בא ללמד אם היו אביהן אחין דחולקין בשוה כדאמרן:
מי שהיה מיוצאי מצרים מעומדין בערבות מואב. שהן באי הארץ וכגון שהיה יותר מבן ששים כשיצא ממצרים דעל אותן לא נגזרה גזרת מרגלים נטל שני חלקים ונמצאו שני כתובים קיימין:
וחלקן עם העומדין בערבות מואב. שאף הן מבאי הארץ היו וכשזיכה להם השם זיכה גם חלקן בין באי הארץ:
מתני' לא אמרה כן. דלא חשיב אלא שלשה חלקים כדדריש ליה מהאי קרא נתן תתן וגו' כדלעיל וכמ''ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ:
הדא הוא דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה. ששה חלקים לששה בתי אבות דחשיב להו התם לעיל ושלשה חלקים דבנות צלפחד דקחשיב במתניתין ועוד חלק אחד מאחא דאבא דהוה להו ונטלו חלק אביהן הראוי לו בנכסי אחיו:
יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָֽטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. חֶלְקָן עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְחֶלְקָן עִם הָעוֹמְדִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְנָֽטְלוּ חֶלֶק מְרַגְּלִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפוּנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים וגו'. אֲבָל חֶלֶק מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח נָפַל לָאֶמְצָע. וּבְנֵיהֶם בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶן וְאִמּוֹתֵיהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ.
Traduction
Josué et Caleb eurent triple part: 1° à titre d’émigrants de l’Egypte, 2° comme assistants, lors du partage dans la plaine de Moab, 3° comme participants aux parts des explorateurs, puisqu’il est dit (Nb 14, 16): Josué, fils de Noun, et Caleb, fils de Yefouné, faisaient partie de ces hommes, etc., mais les parts des mécontents de l’assemblée de Qorah furent réparties entre tous les Israélites. Les enfants prenaient part à la division en vertu de leurs grands pères paternels et maternels. En ce sens il est dit (ibid. 26, 11): Les fils de Koreh ne sont pas morts (ils ont pris part à la répartition, à cause du mérite de leur grand père maternel).
Pnei Moshe non traduit
חיו מן האנשים וגו'. שחיו מחלקם:
נפל לאמצע. לכל ישראל:
ובניהם בזכות אבי אביהן ואמותיהן. ואבי אמותיהן שהיו מיוצאי מצרים זכו בחלקן אבל לא בחלק אביהן:
הדא הוא דכתיב ובני קרח לא מתו. שלא מתו מחלק הארץ לגמרי אלא נטלו בזכות אבי אמותיהן:
רִבִּי מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים שׁוּתָפִין שֶׁיָּֽצְאוּ מִמִּצְרַיִם. לָזֶה תִשְׁעָה בָּנִים וְלָזֶה בֵּן אֶחָד וְיָֽרְשׁוּ בֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִין. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל לֶתֶךְ. הֶחֱזִירוּם לַאֲבוֹתֵיהֶן וְחִלְּקוּם. נִמצָא בֵּן זֶה נוֹטֵל מֶחֱצָה וּבְנֵי זֶה נוֹטְלִין מֶחֱצָה.
Traduction
Rabbi explique maintenant par un exemple l’apophtegme précédent (que les ports héritent pour ainsi dire des vivants): 2 frères associés émigrent d’Egypte, ayant l’un 9 fils et l’autre un fils; lorsque tous ceux-ci héritent d’un domaine de 10 kours, chacun des fils hérite d’une telle mesure; si ces biens font retour aux parents, puis il y a partage entre eux deux, le fils du second prend la moitié, autant que tous les autres 9 ensemble.
Pnei Moshe non traduit
משל למה הדבר דומה וכו'. אדלעיל קמהדר וכאן המתים יורשין את החיים:
רִבִּי דּוֹסִתַּי בֶּן יְהוּדָה מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי אַחִים כֹּהֲנִים שׁוּתָפִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַגּוֹרֶן. לָזֶה ט̇ בָּנִים וְלָזֶה בֵּן אֶחָד וְנָֽטְלוּ (בֵּית) יֹ קַבִּין. הֶחֱזִירוּם לַאֲבוֹתֵיהֶן וְחִלְּקוּם. נִמְצָא בֵּן זֶה נוֹטֵל מֶחֱצֶה וּבְנֵי זֶה מֶחֱצָה.
Traduction
R. Doustaï b. Juda expose l’exemple ainsi: deux frères cohanim associés sont placés près d’une grange (recevant les parts sacerdotales), dont l’un a 9 fils et l’autre un fils, recevant ensemble 10 kab de produits; si les prélèvements sacerdotaux sont remis aux parents qui les partagent en deux, le fils du second aura droit à la moitié autant que tous les autres 9 ensemble.
Baba Batra
Daf 23a
משנה: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִיכְסֵי הָאָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִיכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת נִיזּוֹנוֹת מִנִּיכְסֵי הָאָב וְאֵינָן נִיזּוֹנוֹת מִנִּיכְסֵי הָאֵם.
Traduction
La fille (si elle n’a pas de frère) a le même droit qu’un fils sur l’héritage de son père, ou sur celui de sa mère; seulement, le fils premier-né prend deux parts des biens de son père, mais il ne prend qu’une part des biens de sa mère. Quand le père laisse des biens à ses héritiers, il peut arriver que les filles puissent réclamer leur nourriture sur ces biens (139)Cf. (Ketubot 4, 11).: mais si la mère laisse des biens, ses filles n’ont jamais rien à réclamer (lorsqu’elle a laissé un fils, seul héritier).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אחד הבן ואחד הבת בנחלה. הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת במקום שאין בן שוין בירושת נכסי האם כדין נכסי האב ואין הפרש בין ירושת נכסי האם לירושת נכסי האב אלא בענין שני דברים:
שהבן. הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב אבל אינו נוטל פי שנים בנכסי האם דאמר קרא לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא משפט הבכורה לאשה:
והבנות ניזונות. מתנאי כתובה מנכסי האב דוקא:
הלכה: אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה כול'. כָּתוּב בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ וגו'. כֵּיצַד יוֹרֵשׁ בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק. כֵּיצַד. מֵת אָבִיו בְּחַיֵּי אֲבִי אָבִיו נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מִנִּיכְסֵי אָבִיו וְאֵין נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם מִנִּיכְסֵי אֲבִי אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו בְּכוֹר כְּשֵׁם שֶׁנָּטַל מִנִּכְסֵי אָבִיו כָּךְ נוֹטֵל בְּנִיכְסֵי אֲבִי אָבִיו. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם אַבָּא בַּר דְּלָייָה. נֶאֱמַר מִשְׁפָּט לְעִנְייַן כְּפֵילָה וְנֶאֱמַר מִשְׁפָּט לְעִנְייַן פְּשׁוּטָה. מַה לְעִנְייַן פְּשׁוּטָה אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַבֵּן כִּילּוּ קַייָם לִיטּוֹל פְּשִׁיטוּת אָבִיו. אַף לְעִנְייַן כְּפֵילָה אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַבֵּן כִּילּוּ קַייָם לִיטּוֹל כְּפֵילַת אָבִיו.
Traduction
De ce qu’il est écrit (ibid. 21, 17): lui attribuant une part dans tout son avoir, on conclut qu’il sera remis seulement une double part à l’aîné sur le bien lui revenant avec certitude, mais non sur ce qu’il aura probablement (qui lui échoit par convenance). Voici un exemple de cette dernière sorte d’héritage présumé, ne tenant pas lieu de la possession acquise: si le père de quelqu’un (p. ex. Jacob) meurt du vivant du grand père (Isaac), le fils (p. ex. Ruben) ayant droit à une double part sur l’héritage direct de son père (Jacob) n’a pas droit à cette double part lorsqu’il héritera de son grand père au nom de son père (revenant à ce dernier). Mais si son père a été un premier-né (ayant lui même droit au double), le fils prendra double part, tant sur les biens du grand père que sur ceux du père. Resh Lakish, au nom d’Aba b. Delia, en explique la raison: comme le texte emploie le mot droit (ibid.) pour l’assignation de la double part à l’aîné, et se sert du même terme pour l’assignation d’une simple part d’héritage (Nb 27, 5), il y a corrélation d’idées, et comme le fils présent est à l’égal du père décédé pour prendre la part simple qui serait échue à ce dernier, de même on considère le fils présent à l’égal de son père décédé lorsqu’il revient à ce dernier une double part (en vertu de l’aînesse), et on la lui donnera.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב בכל אשר ימצא לו וגו'. ודרשינן מכאן שאין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק ומצוי לו אבל לא בראוי ומפרש לה כיצד אין יורש בראוי כבמוחזק מת אביו וכו' כצ''ל ותוספתא היא בפ''ז דמכילתין וכן בבכורות בסוף פ''ו. ויש לפרש לפי גי' הספר בלשון תמוה ועל הקרא קאי דאשר ימצא לו כתיב א''כ כיצד יהיה יורש בראוי כבמוחזק. וכיצד מת אביו וכו' התחלת הברייתא הוא:
מת אביו בחיי אבי אביו. כגון ראובן בכור יעקב ומת יעקב אביו בחיי יצחק ואח''כ מת יצחק אבי אביו:
ואינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו. מחלק ירושת יעקב בנכסי יצחק אינו נוטל פי שנים שהרי ראוים היו ליעקב אביו:
ואם היה אביו בכור. אם היה יעקב בכור אז ראובן נוטל פי שנים ג''כ מנכסי יצחק כשם שהוא נוטל מנכסי יעקב לפי שכשמת יעקב בניו עומדין בירושתו בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות:
ריש לקיש בשם אבא בר דלייה. פירש הטעם דכשאביו היה בכור נוטל פי שנים אף בנכסי אבי אביו:
נאמר משפט לענין כפילה. לו משפט הבכורה:
ונאמר משפט לענין פשוטה. בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחקת משפט:
את רואה את הבן כילו קיים. כאלו אביו קיים בשעת מיתת מורישו והוא אבי אביו ויורש חלק פשיטות במקום אביו וכן נמי לענין חלק בכורה אם היה אביו בכור יורש במקומו חלק בכורתו בנכסי אבי אביו:
23a רִבִּי יוֹחָנָן מָתִיב. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וגו'. אִם מַתָּנָה לָמָּה יְרוּשָׁה. וְאִם יְרוּשָׁה לָמָּה מַתָּנָה. אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁנְּתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם מַתָּנָה חָזַר וּנְתָנָהּ לָהֶן לְשׁוּם יְרוּשָׁה. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר מוֹרָשָׁה לְשׁוֹן דִּיהָא. הָתִיבוֹן. וְהָֽכְתִיב מוֹרָשָׁה קְהִילַּת יַעֲקֹב. אָמַר. לֵית דִּיהָא סוֹגִין מִינֵּיהּ. מָן דּוּ לָעֵי הוּא מַשְׁכַּח כּוּלָּהּ.
Traduction
– Contre la Mishna (disant que Tslofhad, à titre d’aîné, eut 2 parts) R. Yohanan oppose ce verset (Ex 6, 8): Je vous mènerai au pays de vos ancêtres (en présence de cette assertion de possession, pourquoi Moïse douta-t-il)? Si le pays fut donné, pourquoi la Bible parle-t-elle ici d’hérédité, et s’il y a hérédité pourquoi parler du don? -C’est que Dieu, après avoir accordé la Palestine en don, la transmit en héritage. R. Oshia dit: chaque fois que la Bible énonce le terme héritage, elle vise la lassitude; -Mais n’est-il pas dit de la loi, (Dt 33, 4): Elle est l’héritage de l’assemblée de Jacob? -En effet, fut-il répondu, rien n’est plus fatigant (absorbant); car à mesure qu’on l’étudie, on oublie quelques-unes de ses règles.
Pnei Moshe non traduit
רבי יוחנן מתיב. אהא דקתני במתני' ושהיה בכור נוטל שני חלקים אלמא ארץ ישראל מוחזקת היא וא''כ מאי מספקא ליה למשה שהיה צריך לשאול על זה ואמאי לא פשיט ליה מדאמר לו הקב''ה במצרים והבאתי אתכם וגו' ונתתי לכם מורשה וקשיא אם מתנה למה ירושה וכו' דלשון מתנה לחוד ולשון ירושה לחוד דירושה היא מחמת שמוחזקין כבר מירושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולשון מתנה משמע שעדיין יתן להם ואינם מוחזקין אלא ודאי ה''ק מאחר שנתן להם משום מתנה חזר ונתן להם אף משום ירושה ועכ''פ היה לו ללמוד דמוחזקת היא כירושה מכבר:
א''ר הושעיה. האי לישנא דמורשה הוה מספקא ליה דכל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא הוא לשון כהה וספק ואף כאן יש לפרש על הספק דמורשה משמע נמי שמורישין לבניהם והם אינם יורשין בעצמן שלא באו לארץ. והיינו דמספקא ליה למשה ופשיט ליה הקב''ה דאף לשון ירושה משמע ומוחזקת היא:
התיבון. על הכלל דאמר ר' הושעיה והכתיב מורשה קהלת יעקב ומה שייך לשון דיהא על התורה ומשני אין דלית דיהא וספק יותר ממנה בתחלה כשבא להתעסק וללמוד בתורה כמה וכמה ספיקות יבאו לו ואין מבין על בוריה:
מן דהוא לעי. ואחר שהוא יגע הרבה בה הוא מוצא את כלה עם טעמה ונימוקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source